נפצע במלחמה באוקראינה ומשתקם בהצלחה ברעות / Ynet ידיעות אחרונות

דויד בצלאל בן 19 שנולד במריופול שבאוקראינה, נפגע מרסיס של מרגמה בחוט השדרה. במבצע חילוץ, הגיע לישראל יחד עם שני משפחתו ובחודשיים האחרונים הוא משתקם בבית החולים רעות כשהוא סובל מירידה תפקודית בגפיים.

 

"לפני המלחמה, שאף אחד לא האמין שבאמת תפרוץ, היו לי חיים נהדרים יחד עם אימא שלי, אחי הקטן, סבא וסבתא", מספר דויד. "למדתי בתוכנית נעל"ה בישראל כך שידעתי שאני אעלה לישראל באיזה שהוא שלב, ואז המלחמה בעצם האיצה את התהליך הזה. 

 

העיר שלי מריופול ספגה הפצצות רבות וכתוצאה מכך לא היה לנו חשמל, מים זורמים, אפשרות לתקשר עם העולם או להתעדכן בחדשות. היינו לבד ודאגנו לעצמנו יחד עם השכנים כדי לשרוד. ב- 15.3, יום לפני חג פורים, במקום להתארגן לחגיגה כמו שהייתי רגיל, יצאתי לבשל עם עוד שלושה גברים מחוץ לבניין שלנו. ידענו שזה מסוכן כי מעלינו כל הזמן נפלו מרגמות, אבל לא הייתה לנו ממש ברירה כי היינו צריכים לאכול ולשרוד. פתאום הייתה שריקה ואז שמענו בום חזק. באותו הרגע הייתי מעורפל מאוד לא הבנתי מה קורה לי, יכולתי לראות את הגוף שלי אבל לא יכולתי להרגיש אותו. לאט לאט התחילה לחזור אליי התחושה והתנועה בצד שמאל של הגוף, אבל את הצד הימני לא הרגשתי בכלל. לא יכולתי ללכת או לשבת. מאוחר יותר הבנתי שפצצת מרגמה התפוצצה לידינו ורסיס שלה חדר לעמוד השדרה שלי. 

 

השכנים מיד הכניסו אותו לבניין, העניקו לי עזרה ראשונה. ידעתי שאני חייב להגיע לבית חולים בהקדם אבל לא הייתה דרך להגיע לשם, וגם כבר לא היה ממש בית חולים אלא יותר מבנה מאולתר שסיפק סיוע. השכנים התרוצצו, מצאו אמבולנס ושכנעו את הנהג לקחת אותי יחד עם אמי. בבית החולים המאולתר הבנתי בפעם הראשונה את חומרת הלחימה באוקראינה. המראות היו קשים מאוד. היה כאוס. המון פצועים בכל הגילאים צורחים מכאב. אחרי מספר ימים שם פינו אותי לבית חולים בדונייצק, שם עברתי ניתוח להוצאת הרסיס מהגב. ידעתי שאני חייב לעזוב את אוקראינה כי המלחמה מתפשטת, אבל אחי, סבי וסבתי נותרו במריופול. במבצע פינוי מחתרתי הצליחו להביא אותם והמשכנו משם יחד אל גיאורגיה ולישראל.