נלחמים בתאונות בדרכים

מרדכי ללזרי

משתקם בבית החולים השיקומי רעות תל-אביב

"שבע שנים אני רוכב על אופניים חשמליים והייתי מאוד זהיר. אם זה קרה לי, זה יכול לקרות לכולם. הכלי הזה כל כך מסוכן – פשוט צריך להוריד אותו מהכביש. חד וחלק".

מרדכי ללזרי בן 36 מחולון, מאושפז כבר חודשיים במחלקת צעירים בביה"ח השיקומי רעות ת"א לאחר שנמחץ מתחת משאית, כאשר רכב בדרך לעבודה ברחוב אלנבי בתל אביב . "ממש כמה דקות לפני שהגעתי לעבודה, נהג משאית לא ראה אותי וביצע פנייה. נכנסתי מתחת לגלגלים ואיבדתי את ההכרה. מסתבר שביצעו בי החייאה במשך 9 דקות.

שבועיים הייתי מחוסר הכרה, מורדם ומונשם. כל הגוף שלי נפגע, למעט הראש: עמוד השדרה, הצלעות, בית החזה. עברתי כמה ניתוחים, הרופאים לא נתנו לי הרבה סיכויים. ההתחלה בשיקום הייתה מאוד קשה. הייתי מרותק למיטה ולא יכולתי לבצע שום פעילות יומיומית.

הצוות כאן במחלקה לא וויתר לי וזה נתן לי תקווה שיש סיכוי לשפר את המצב. על ההתחלה עודדו אותי לנסות לקום ולבצע דברים. "גם כשתבכה אנחנו נעזור לך, פצועים יותר קשים ממך השתפרו ויצאו מפה על הרגליים" – המילים האלה של הצוות עודדו אותי שאני יכול לעשות משהו עם עצמי. הם הראו לי שיש סיכוי לשפר את החיים שלי.

כרגע אני מתחיל להרגיש את אחת הרגליים שלי ואני מתנייד בכיסא גלגלים. היד שלי משתקמת ואני מתקדם בתפקוד שלה ומצליח לעלות ולרדת מהמיטה. הצוות כאן מקצוענים ברמות. אני לא חושב שיש דבר כזה בארץ.

מוסר השכל – אין ייאוש בעולם. קודם כל להאמין, להיות חזק. אני מעורב באופן מלא בטיפול ועושה הכל כדי להצליח.

לכתבה התראיין גם פרופ' רפי חרותי, ראש חטיבת השיקום וד"ר מירי כפיר בביה"ח השיקומי רעות תל אביב.

לסיפורו המלא ש למרדכי ללזרי היכנסו לכתבה באתרYnet